RelatioNet ZI SO 29 WAR PO

Shlomo Zychlinsky Gingi שלמה ז'יכלינסקי ג'ינג'י

RelatioNet ZI SO 29 WA PO
Shlomo Zychlinsky שלמה ז'יכלינסקי

Interviewer:

Full Name/s
Telephone: +972-972-09-0000000 Fax: +972-972-09-0000000
Mobile: +972-972-052-3333333 Email: RonnenNess@gmail.com, godred@gmail.com
ICQ: No
Messenger: No
Address: Town Country


Soldier:

Code: RelatioNet ZI SO 29 WA PO
Family Name: Zichlinsky First Name: Shlomo Middle Name: Gingi
Father Name: Yaacov Mother Name: Batja
Birth Date: 06/18/1929
Town In Holocaust: Warsaw Country In Holocaust: Poland
Birth Town : Nadarzyn
Profession (Main) In Holocaust: XX
Status: Dead
Death Place: Ramat Yhohanan, Israel Death Reason: Fallen in battle Year Of Death: 1948
Cemetary: Ramat Yohanan Cemetary

תקציר קורות חיים:

בן באשה יאס ויעקב ז'יכלינסקי, נולד ביום י' בסיוון תרפ"ט (06.18.1929) בנאדז'ין שבפולין

שלמה

שלמה גדל מילדותו בסביבה כפרית. למד ב"חדר" ובבית-ספר עממי. בימות הקיץ היה חי עם הוריו בגני-פרי שחכרו באזורים כפריים והשתתף בשמירה, באיסוף הפירות ובהובלתם. במלחמת-העולם השנייה נלקח עם הוריו לגיטו ווארשה. כשהחלה הוצאת היהודים להשמדה נמלטו הוא ואחיו הקטן ומצאו להם מקלט בבית נוצרי.

מאוחר יותר בדצמבר 1983 פנו זוג פולנים יאנוש וזופיה פסטרוקונסקי להכיר בהם כחסידי אומות העולם מאחר והצילו נער יהודי בשם שלמה ז'יכלינסקי אשר עלה לארץ בערך בשנים 1945/46.

מסמך להכרה בבקשת הפולנים להכרה כחסידי אומות העולם

בגלל הלשנה נתגלה מחבואם לנאצים. אחיו נרצח לעיניו, אך הוא הצליח להינצל בשל מראהו הארי בארץ נקרא בחברת-הנוער "ג'ינג'י".

שלמה

אחרי המלחמה שהה זמן-מה בבית דודו הקצב, משה אברהם, שהביא אותו לביתו בלודג' ויחד עם אשתו חנה טיפל בו. שלמה עזר לדודו בהובלת בשר ובשאר עבודות, אך אורח-חיים זה לא היה לפי רוחו ולכן הצטרף לקבוצת נוער של ה"איחוד".

שלמה דודו משה-אברהם ודודתו חנה

שלמה ודודו משה-אברהם

דודו של שמואל (בן דודו של שלמה), דודתו ודודו של שלמה (מימין)

המשפחה המורחבת של שלמה בלוד'ג

שלמה ודודתו

שלמה ומשפחתו בלוד'ג עובדים בקצבות

שלמה, דודתו חנה, ודוד של שמואל (בן דודו של שלמה) ליאון

שלמה, דודתו חנה, ודוד של שמואל (בן דודו של שלמה) ליאון

שלמה הגיע ב"נתיב הבריחה" לפרנקפורט ובראשית שנת 1946 עלה ארצה. שנתיים התחנך בחברת-נוער עולה ברמת יוחנן ונשאר עם החברה לשנה שלישית במשק

חברתו של שלמה.

באיטיות ובקושי הסתגל לתנאים החדשים, אבל לבסוף מצא את מקומו בפלחה, בכרם ובמטע הבננות ונתחבב על חבריו, מדריכיו ומנהלי העבודה

שלמה מחפש את קרוביו בארץ:

מכתב שכתב שלמה לעזרה בחיפוש קרובים

.

עוד מכתב באותו עניין

תגובתו של אברהם גוטמן

בחורף תש"ח מילא ברצון רב את חובתו בשמירה ובהגנה, וכשגברו ההתקפות בסביבה התנדב לכיתת פל"ם של רמת יוחנן והתאמן בלחימה ובחובשות. ביום ד' בניסן תש"ח (14.4.1948), בשעת ההתקפה הגדולה על הקיבוץ, יצא עם המגינים נגד האויב וכשנפצע בשעת נסיגת הכיתה והרגיש שהטיפול בו הוא ללא תועלת, אמר לחבריו: "חבר'ה, אל תטפלו בי. המשיכו, אני הולך למות, מסרו שלום לכל הרמה". וכך סיים את חייו.

הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברמת יוחנן. בשנות השבעים הוקם בית קברות משותף לרמת יוחנן כפר המכבי ואושא וקיברו הועתק לשם. מעניין שהקבר נמצא לא רחוק מהמקום בו נפל במלחמת השחרור.

קברו הישן של שלמה ברמת יוחנן

מאז נהגו דודיו לעלות לקברו כל שנה לקברו ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, וכך גם בני דודיו, פנחס ושמואל, שלא הכירו אותו אישית נוהגים עד היום.

מכתב המודיע על פטירתו של שלמה

[מתוך מפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור" - http://www.izkor.gov.il/izkor82.asp?t=91598 ומידע שסיפק שמואל ז'יכלינסקי]

עץ משפחת ז'יכלינסקי/משפחת שלמה מצד האב

[לחצו כדי להגדיל]

[לחצו על התמונה כדי להגדיל]

סיפור העיר נאדז'ין:
נאדז'ין היא עיירה קטנה במרחק של כ10.2 מיילים מורשה [52°20' 21°12'].
בזכות הנוער היהודי העיירה הקטנה היתה בעלת חיים תרבותיים מגוונים, והיה חוג דרמטי שבו הועלו על הבמה הצגות כגון "חסיה די יתומה" ו"דאז יידישע הארץ".

החוג היה מסונף להסתדרות הציונית אשר הפעילים בה היו הערינג מאיר, הורמאן יחיאל, ויסנפיש ישראל, משה דרייער ואחרים.
ככל שהזמן עבר הפעילות היהודית התרבותית בה דככה עד שהתארגן חלק מהנוער בתנועה הרוויזיוניסטית בראשותו של הרשל זילברגר, מנשה דרייער, אבא יאס ואחרים. ארגון זה התקיים שנים ספורות. כנגדו קם ארגון שמאלני שנוהל על ידי סקורניק בנימין, יוסף בער יאס וראובן המרשטין.

סיפור יהודי העיר בעת השואה:
בזמן פרץ המלחמה חיו בנדז'ין קרוב למאה משפחות יהודיות, אשר מנו בערך 600 איש. רובם עסקו במלאכה או במסחר זעיר. כשפרצה מלחמה הופצצה הערייה על ידי הגרמנים ונחרבה ובעקבות כך רוב היהודים ברחו לורשה. כעבור מספר ימים נכנסו החיילים הנאצים ובעקבותיהם אנשי האס-אס. הם אספו את היהודים, אשר נשארו במקום - בערך 60 איש והוציאו אותם להורג.
כעבור שלושה שבועות חזרו הפליטים מורשה. ראש העיר פקד על היהודים לאסף את גוית המתים שהתגולו בשדה ולהביאם לקבר ישראל. היהודים אספו את המתים וקברו אותם בבית העלמים המקומי.

כל יום היה על היהודים לעמיד מספר פועלים לעבודות כפייה. נתמנה ועד קהילה בראשותם של הערינג מאיר, בלומנשטין דודו ופלדמן יהודה משה. כעבור זמן מה נתקבלה פקודה שעליהם לעזוב את עירם ולעבור לגרודז'יסק. שם היו היהודים רק זמן קצר כי הגטו של גרודו'יסק חוסל והם הועברו לגיטו ורשה.

בהגיעם של היהודים לורשה חלקם עברו לגור אצל קרובים, אחרים שכרו חדרים ואחרים שוכנו על ידי הקהילה במקומות שונים. ברם, התנאים בורשה היו הרבה יותר גרועים מאשר בערי השדה. אנשים היו גוועים מרעב וממחלות וניסו לצאת מן הגיטו.
בגיטו התחילו להתלחש שהגרמנים עומדים לחסל את הגיטו. בינתיים ארגנו "אקציות": והוציאו עשרות אלפי יהודים מורשה. אחרי כל "אקציה" היו מצמצמים את שטח הגיטו. הנאצים ניסו לעשות זאת באמצעות ועד הגיטו, אבל כשמר צרניאקוב, יושב ראש הועד היהודי, סירב למלא את פקודותיהם והרעיל את עצמו, הם הביאו מלודג' את קאן ואת העלעק לעזרה.

לאחר מכן החלו הנאצים לחלק את היהודים לשני קבוצות: החזקים יותר נבחרו כעובדי כפייה והחלשים הוצאו להורג. חלק מהיהודים הצליחו לחמוק מידי הנאצים ולהשתחרר בעזרת הצבא האדום.

לאחר סיום המלחמה, כאשר היהודים חזרו לעירם הם מצאו עיר ריקה מיהודים ורובם החליטו להשתקם במקום אחר.

[מתוך זכרונותיו של משה ז'יכלינסקי - בהמשך הדף]

------------------------------------------------------------------------------------------------

סיפור רמת יוחנן

נוסד ב – 1931 בשוליו המזרחיים של עמק זבולון . רוב מקימיו היו ישראלים בני המושבות וכן עולים חדשים שעלו בילדותם ולמדו במקוה ישראל ובביה"ס החקלאי לבנות בנהלל. קבוצת המייסדים, קבוצת "הצפון", הייתה מורכבת גם מחברים מקב' "כרמל", "גלעד" וא"זי שהצטרפו אליה שנתיים קודם וכן קבוצת האמריקאים. ראשוני העולים הגיעו למג'דל (היום חוות הצופים) בסוכות תרצ"א ועד לפסח הגיעו כולם. כ– 40 חברים ו-6 ילדים.

ב-1932 הוחל בבניית נקודת הקבע – "רמת הצפון" שאח"כ קיבלה שם רשמי - "אושה". החברים לא הסכימו לשם זה וב-1935 בעקבות תרומה נכבדה של יהודי דרום-אפריקה ניתן למקום השם רמת-יוחנן, על שם ראש ממשלת דרום-אפריקה הגנרל יאן סמאטס שהיה ידיד הציונות.

הפרנסה העקרית היתה נטיעת היער, גן ירק וגידולי שדה, עם התחלת התפתחות רפת ולול. ב – 1934 הגיע קבוצת "פלנטי" השלמה של השומר הצעיר. בעקבות סכסוכים על אידיאולוגיה ודגלים כאן ובבית אלפא נערכו חילופי חברים וברמת-יוחנן התרכזו תומכי מפא"י ואוהדים ואנשי השומר הצעיר עברו לבית אלפא. במקום כבר היו 7 בניני מגורים, 2 מבנים לילדים וכן רפתות, מחסן תבואות, מקלחת, מכבסה ושני בתי שימוש צבוריים. החל מ – 1940, לאחר ההעברה, החל פיתוח מואץ של המשק-הורחבו ונוספו ענפים וכן בנייה מסיבית לחברים וילדים.

בעשור זה, השני לקיבוץ, נבנו גם המכון להווי ומועד מיסודו של מתתיהו שלם, המרפאה, בית התרבות ומכון הקרמיקה. ב – 1948 עמד הקיבוץ בגבורה נגד מתקפה קשה של הדרוזים מסוריה. בשנות השישים כבר מנתה האוכלוסיה כ – 400 חברים, כ – 200 ילדים וס"ה למעלה מ – 700 תושבים. הוקמו מפעל "ניות" לילדי עולים, חברות נוער ישראליות ועולים ובקיבוץ היה בית חם להכשרות, בעיקר מדרום אמריקה. בשנים אלה הוקם המפעל לפלסטיקה "פלרם" ומאוחר יותר "פלטוב". עם צאתם למרחב, בשנות ה – 70 שופר והתייצב מצב המשק.

רמת-יוחנן היתה ידועה בפעילותה התרבותית והחינוכית. כאן יצרו המשורר והמלחין מתתיהו שלם עם הכוריאוגרפית לאה ברגשטיין את מסכות החגים המפורסמות ומסכת החתונה. פעלו חוג דרמטי, להקת מחול ולהקת זמר, ציירו יצחק כתר ואלעזר הלבני שעטר גם הגדות ויצר בקרמיקה. כאן ומכאן פעלו מחנכים דגולים כיהודה רון פולני, נחמה לוי-אדלמן, יהודה מסינגר, חיים הדומי ונוספים. גם היום יש יוצרים בתחומי הכתיבה, הציור, הפסול והאומנויות העדינות. היום, עם כ – 650 חברים, מועמדים וילדים, המשק מבוסס על חקלאות, תעשייה ועבודות חוץ ורואה ברכה בעמלו.

במלחמת העצמאות עמד הקיבוץ עם יושבי האזור האחרים במערכה קשה נגד כוחות צבא קאוקג'י וכוח דרוזי, וגברו עליהם.

מלחמת העצמאות: המלחמה להקמת המדינה. החלה ב-30.11.47, למחרת החלטת האו"ם על חלוקת א"י ונסתיימה ב-10.3.49 לאחר כיבוש אילת.
היו בה מספר שלבים:
א) 15.5.48 - 30.11.47בעיקרה התנהלה נגד ערביי א"י.
ב) 11.6.48 - 15.5.48 מפלישת מדינות ערב לישראל ועד להפוגה הראשונה שהושגה בתיווך או"ם.
ג) עשרת הימים 18-9 ליולי 1948.הקרבות בין הפוגה ראשונה לשניה.
ד) מבצעים שהתנהלו תוך כדי ההפוגה השניה ועד לסיום המלחמה בגליל, בנגב ובערבה.

צבא קאוקג'י/צבא ההצלה: כוח של מתנדבים ערבים בפיקודו של פאוזי קאוקג'י, שנלחם בארץ עוד במאורעות 1936. הוקם ע"י הליגה הערבית בשנת 1947 והגיע לארץ ב-1948, למימוש ההתנגדות לתוכנית החלוקה. הכוח מנה בשיאו 6,000 לוחמים, לחם בעיקר בגליל, בהתקפות על התחבורה ועל ישובים יהודים בודדים: יחיעם, טירת צבי, משמר העמק, סג'רה ועוד. צבא ההצלה הוכה בכל הקרבות וגם תושבי הכפרים הערביים בהם שכן, לא שבעו ממנו נחת. שרידי הכוח גורשו במבצע "חירם".

מונה בשנת 2004 כ-900 נפש. פרנסה: חקלאות מגוונת, תעשיה - ביה"ח "פלרם" ו"פלטוב" המייצרים לוחות פלסטיק לתעשיה, בנייה וחקלאות. למפעלים שלוחות ייצור וחברות שיווק ברחבי העולם.

מגלריית רמת יוחנן

[הכניסה לקבוצה]

[ממחדשי מסורת חג הביקורים]

[רמת-יוחנן בשנת היובל]

[אנדרטה לנופלים במלחמת העצמאות]

[ניקוז אדמות]

[מבנה עתיק, כיום חוות סוסים]

------------------------------------------------------------------------------------------------

קישורים להרחבה והעשרה במידע:

מצב היהודים בפולין בתקופת מלחמת העולם השניה.

מלחמת העצמאות: 1, 2, 3.

קיבוץ רמת יוחנן.

Review: [Translation]

Relatives:

Review: Review
Code: RelatioNet ZI BA 97 NA PO
Family Name: Zychlinsky First Name: Batja Middle Name: Ias
Father Name: Aharon Mother Name: Rebeka
Relationship (to Survivor): Shlomo's Mother Birth Year: 1897
Town In Holocaust: Nadarzyn Country In Holocaust: Poland
Profession (Main) In Holocaust: XX
Status (Today): Dead
If Dead - Death Place: Treblinka Death Reason: XX Year Of Death: 1942

בתיה ז'יכלינסקי נולדה בנדז'ין, פולין ב1897 לרבקה. היא הייתה עקרת בית ונישאה ליעקוב. לפני מלחמת העולם השניה היא חיה בנדז'ין, פולין. במשך המלחמה היא נשארה בנדז'ין. בתיה מתה ב1942 בתרבלינקה.
-המידע מבוסס על דף העד שהוגש ב 07/02/1957 על ידי קרוב

Review: Review
Code: RelatioNet ZI JA 00 NA PO
Family Name: Zychlinsky First Name: Jakow Middle Name: XX
Father Name: Moshe Mother Name: Sara
Relationship (to Survivor): Shlomo's Father
Birth Year: 1900
Town In Holocaust: Nadzin,Grodzisk Mazowiecki,Warszawa Country In Holocaust: Poland
Profession (Main) In Holocaust: Argriculturist
Status (Today): Dead
Death Place: Treblinka, Poland
Year Of Death: 1942

.יעקוב ז'יכלינסקי נולד בנאדז'ין שבפולין ב1900 למשה ושרה ז'יכלינסקי. לפני מלחמת העולם השנייה הוא התחתן עם בתיה וחי בנאדזין, עיר מולדתו.
ב1921 הוליד את בנו משה, ולאחר כ3 שנים הוליד את שלמה ז'יכלינסקי.
ב1942 יעקוב מת במחנה ההשמדה בטריבלנקה.

-המידע מבוסס על דף עד שהוכנס ב1956 על ידי קרוב
Review: Review
Code: RelatioNet ZI SH ?? XX XX
Family Name: Zychlinsky First Name: Shmoel Middle Name: Afra'im
Father Name: Moshe-Abraham Mother Name: Hana-Lea
Relationship (to Survivor): Shlomo's 2nd cousin Birth Year: ??
Town In Holocaust: XX Country In Holocaust: XX
Profession (Main) In Holocaust: XX
Status (Today): Alive

שמואל אותר בעזרת אתר 144 של בזק באמצעות חיפוש שם המשפחה "ז'יכלינסקי" שדרכו הגענו לפנחס ז'יכלינסקי ובנו הנתן לנו את מספר הטלפון של שמואל שלדעתו ידע יותר על הנושא.
שמואל סיפר על כך שאביו (משה-אברהם) איתר את שלמה לאחר המלחמה וטיפל בו בלוד'ג ומכך קרבתו והידע שלו על שלמה.
שמואל גם סיפק את המידע על פנייתם של הזוג הפולני להכרה כחסידי אומות העולם על הצלת שלמה ז'יכלינסקי, מידע על המשפחה המורחבת והקרובה של שלמה ואת העץ המשפחתי של משפ' ז'יכלינסקי, הוא גם סיפק את המידע על דודתו של שלמה - רבקה בתיה ועוד מידע רב הנמצא בבלוג, הפנה אותנו למקורות מידע נוספים (אתר ההנצחה בספר ויזכור, אתר ההנצחה וסרט לנופלים ברמת יוחנן ושרידי הכשרת עליית הנוער שברמת יוחנן) וגם סיפר שברשותו תמונות ומסמכים הקשורים לשלמה וכי להוריו מסורת לעלות לקברו של שלמה (הנמצא ברמת יוחנן) בכל יום זיכרון שהועברה לו ולאחיו העושים זאת עד היום.

Code: RelatioNet ZI MO 21 NA PO
Family Name: Zychlinsky First Name: Moshe Middle Name: Abraham
Father Name: Jakow Mother Name: Frida
Relationship (to Survivor): Shlomo's Uncle
Birth Year: 1921
Town In Holocaust: Nadzin,Grodzisk Mazowiecki,Warszawa Country In Holocaust: Poland
Profession (Main) In Holocaust: Pupil
Status (Today): Dead
Death Place: XX
Year Of Death: XX

משה-אברהם ז'יכלינסקי נולד בנאדז'ין שבפולין ב1921 ליעקוב. הוא היה תלמיד ורווק לפני מלחמת העולם השניה והוא חי בנאדז'ין. לאחר מות אביו משה-אברהם חי אצל משפחת אמו ולמד את מקצוע הקצבות. אשתו הראשונה פירלה-מירה נפטרה מטיפוס והותירה אותו עם שני ילדים יעקוב-יצחק וחנה. הוא נישא בשנית לאחותה איטקה וממנה נולד ילד ששמו לא ידוע.
במשך המלחמה הועבר יחד עם תושבי נדז'ין למחנה ההשמדה שבתרבלינקה ובזכות אחיו לוי-ליאון שתמך בו ובמשפחתו ניצל.
מתוך כ1200 יהודים שנלקחו ל"אוקנציה", מחנה עבודה, שרדו רק 103.
בראשון לאפריל 1943 ברחו ליערות שליד נדז'ין, חיו בבונקר וב17 לינואר 1945 שוחררו על ידי הצבא האדום ועברו ללודג' ושם עבדו כקצבים. בלודג' פגש משה-אברהם את חנה-לאה למשפחת ברמן -שרידה יחידה למשפחתה. לאחר המחלחמה איתר משה את שלמה וטיפל בו יחד עם אשתו - חנה, בזמן ששלמה עבד עמם כקצב.
בדרך לארץ בצ'צ'ין נולד למשה וחנה בנם הראשון - שמואל-אפריים ובארץ נולדו להם בנם השני והשלישי - פנחס וצבי.
לזכרונותיו של משה: דף 1, דף 2, דף 3

posted by Shlomo Zichlinsky @ 2:49 AM 0 comments